פסק-דין בתיק ת"א 1483-08

לפניי תביעה שהוגשה מכח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"). התובענה הוגשה כנגד "קרנית - הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים", הואיל וגרסתו של התובע היא, שהוא נפגע על-ידי מכונית, שפרטיה אינם ידועים לו וכי לאחר הפגיעה המכונית נעלמה מן המקום.

לטענת הנתבעת, לא קיימות ראיות להוכחת פגיעתו של התובע בתאונת דרכים, ולכן, יש לדחות את תביעתו.

כתב התביעה ותצהירי עדות ראשית

על-פי כתב התביעה, ביום 26.8.06, בשעה: 05:00 לערך, הלך התובע בצידי כביש מספר 4 ורכב לא ידוע פגע בו וגרם לו נזקי גוף. שוטר שעבר במקום הבחין בתובע, שהיה מוטל בצידי הכביש, פצוע קשה וחסר הכרה, השוטר הזעיק עזרה ודיווח על התאונה.

הפרמדיק אשר הוזעק למקום מצא כי התובע מחוסר הכרה ולא יציב המודינאמית, התובע הונשם ופונה לבית חולים באמצעות אמבולנס. עוד נרשם, שהתובע טופל במחלקה לטיפול נמרץ ובמחלקה האורטופדית ונמצאו אצלו שברים בזרוע שמאל, באמה שמאל, עצם השכמה השמאלית, עצם הבריח השמאלי, פגיעה באזור ירך שמאל ושבר פתוח בשוק שמאל. התובע היה מאושפז בבית חולים ועם שחרורו הוא עבר לשיקום בבית חולים שיקומי. בהמשך, טופל התובע טיפולים רבים וממושכים, אשר גם כללו אשפוזים.

בתצהיר מיום 13.11.09, נרשם מפי התובע, כי ביום 26.8.06, לפנות בוקר, הוא חזר ממסיבת יום הולדת של חבר, הלך בצידי כביש 6 לכיוון דרום, במטרה לחזור לביתו באשקלון וכי רכב לא ידוע פגע בו וגרם לו לפציעה קשה. נרשם, כי כתוצאה מהתאונה הוא איבד את ההכרה ומשכך אינו יודע מידיעה אישית את העובדות בנוגע לפינוי לבית חולים קפלן ברחובות וכי הוא התעורר בבית החולים. בתצהירו מיום 20.1.10, חוזר התובע, לענייננו, על אותם הדברים.

טענות התובע

טוען התובע, כי יש לדחות את טענות הנתבעים, לפיהן לא הוכח כי התובע נפגע מכלי רכב. לעניין זה מפנה ב"כ התובע לרישומי בוחני התנועה של המשטרה, לפיהם נמצאו במקום שברי זכוכית וכי הם מזהים את סוג הרכב לפי שברי הזכוכית, וכי השוטרים פנו למספר עסקים על מנת להתחקות אחר הרכב הפוגע. כן נטען, כי בפני בית המשפט חומר רפואי וכי סוג הפגיעה יש בו כדי להוכיח כי המדובר הוא בפגיעה שנגרמה כתוצאה מתאונת דרכים.

ב"כ התובע הפנה לדוח הפעולה של השוטר רס"מ זאברון ישראל, אשר מעיד שהוא מצא את התובע בצידי הכביש, כאשר הוא פצוע קשה.

מוסיף התובע וטוען בסיכומיו, כנגד עדותו של העובד הסוציאלי, מר אבי נמיר. עדותו של מר נמיר נשמעה, מטעם הנתבעת, לאחר שבמסמכי בית החולים מצוי היה "סיכום סוציאלי", בו נרשם על ידי מר נמיר, שלדברי התובע בפניו, הוא נפגע כהולך רגל בתאונת פגע וברח, בשעת לילה, כאשר נוסעי הרכב, אלמונים, היכו אותו וניסו לשדוד אותו ואחרי כן דרסו אותו. טוען התובע, כי הוא כלל לא זוכר שהוא שוחח עם העובד הסוציאלי וכי כאשר פתח את עיניו לראשונה, מעסיקו, מר אברהם אברהם, היה מול עיניו.

ב"כ התובע הפנה להודעותיו השונות של מרשו במשטרה ומבקש ללמוד מהן על פגיעתו בתאונת דרכים. באחת מחקירותיו, התובע מכחיש את דברי העובד הסוציאלי וטען שהוא משקר. כן הפנה ב"כ התובע לחקירתו הנגדית של התובע וטען כי זה היה עקבי בגרסתו לעניין אופן הפגיעה ולעניין הצהרתו כי לא נשדד וכי לא נדרס לשם ביצוע השוד.

טוען התובע, כי הנטל להוכיח סייג לחבותה של קרנית מוטל על שכמה של קרנית וכי הדבר לא עלה בידה. בעניין זה, נטען, כי אין לייחס משקל רב או משקל כלשהו למזכר שנרשם על ידי העובד הסוציאלי, שכן הוא נרשם על בסיס מסקנותיו של מר נמיר, מבלי שתוכנו אושר על ידי התובע. לטענת ב"כ התובע, הדברים נאמרו על ידי התובע לעובד הסוציאלי, כאשר התובע היה נתון להשפעות של משככי כאבים, וכי התאריך שמופיע על גבי רישום העו"ס אינו מדויק ואינו עולה בקנה אחד עם מועד אשפוזו של התובע.

לעניין טענתה של קרנית, כי גם אם המדובר הוא בתאונת דרכים, הרי היא נגרמה במתכוון, טען ב"כ התובע בסיכומיו, כי אין ולו ראשית ראיה לכך שהפגיעה בתובע הייתה במתכוון.

טענות הנתבעת

כאמור, הנתבעת טוענת, כי לא מונחות בפני ביהמ"ש ראיות מספיקות על מנת לקבוע כי התובע נפגע בתאונת דרכים. נטען, כי אין שום עדות לכך שהתובע נפגע על-ידי רכב. גם מפי התובע לא נשמעה כל גרסה, לפיה רכב הוא זה אשר פגע בו. ב"כ הנתבעת טוען שהתובע נמנע מלמסור פרטים של החברים עמם הוא בילה במסעדה לפני התאונה הנטענת, וכי קיים פער בלתי מוסבר בן ארבע שעות, מן הרגע שהתובע עזב את המסעדה, בה בילה עם חבריו, ועד למועד פגיעתו, וזאת שעה שהתובע טוען שהוא נפגע בסמוך לאחר שיצא מן המסעדה.

ב"כ התובעת הפנה לשוני בין הגרסאות השונות אשר מסר התובע במסגרת הודעותיו במשטרה ולכך שאותן הגרסאות אינן עולות בקנה אחד עם הדברים שמסר התובע לעובד הסוציאלי, מר אבי נמיר.

עוד נטען, כי קיימות סתירות ואי התאמות בין הדברים שמסר התובע בחקירתו במשטרה לבין תשובותיו בחקירה הנגדית בבית המשפט.

ב"כ הנתבעת הפנה לניסיונותיו של התובע להתחמק ממתן תשובות לשאלות במהלך החקירה הנגדית, וטען כי גרסאותיו של התובע מצביעות על חוסר אמינותו.

לעניין דו"ח בוחן התנועה, אשר הוגש לתיק בית המשפט, טען ב"כ הנתבעת, כי הוא לא הוגש מבעוד מועד ובהתאם להחלטות בית המשפט, לא כתעודת עובד ציבור ולא בדרך של זימון עד לצורך הגשתו. אותו דוח (ת/1) התקבל כפוף להסתייגות שבפרוטוקול ולא כראיה לאמיתות תוכן הדברים וכאשר כל צד רשאי להסתייג מהמסמכים ומהכתוב בהם.